סימנטובוב נ' ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ ואח'

פסק דין

הרקע והצדדים

1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעים בעתירה לפיצוי בסכום של 32,210 ₪ בשל נזקים שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים ביום 23.06.09.

2. התובע טען בכתב התביעה כי נהג ברכב השכור מהנתבעת 2 (להלן: "הרכב השכור") השתולל בכביש, עלה על אי תנועה, פגע בו בעוצמה רבה מאחור והדף אותו לעבר הנתיב הימני שם פגע התובע ברכב נוסף.

3. הנתבעים טענו כי היה מקום להגיש את התביעה כנגד הנהג המעורב, אלא שהתובע בחר שלא לעשות כן, וכי הנתבעת 2 לא מצאה כל ליקוי ברכב השכור ולא מסרה הודעה על תאונה כלשהי לנתבעת 1.

4.בדיון הראשון התייצב התובע ללא עדים מטעמו, והדיון נדחה על מנת שהתובע יוכל לזמן עדים לתאונה – אשתו שהיתה עמו ברכב ונהגת הרכב השלישי שנפגע בתאונה זו (להלן: "גב' יוסף"). הנתבעים ביקשו לזמן את הנהג ברכב השכור (להלן: "מר אלעברה") והוא הוזמן כמבוקש.

לדיון השני הגיעו התובע ואשתו, לא נתבקש לזמן את גב' יוסף, ומר אלעברה קיבל זימון אך לא התייצב להעיד. התובע ואשתו העידו, וכן מנהל הנתבעת 2.

דיון והכרעה

5. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה, הכל כפי שיפורט להלן.

6. כידוע, הנטל המוטל על תובע במשפט אזרחי הינו להוכיח את גרסתו ברמת הוכחה של 51%, ודי בכך. אלא שהתובע צריך להוכיח הן את אירוע התאונה, הן את הנזק שנגרם והן את הקשר בין שני אלה.

7.אירוע התאונה

לאור המסמך ת/1 - פניית סוכנות הביטוח המבטחת את הגב' יוסף – ניתן לקבוע כי אכן היתה תאונה ביום 23.06.09 כפי שטוען התובע, ובה היו מעורבים רכב התובע, רכבה של הגב' יוסף ורכב הנתבעת 2 הנהוג על ידי מר אלעברה. למרות שגב' יוסף לא הגיעה להעיד, די במסמך האמור על מנת להטות את כפות המאזניים לטובת גרסתו של התובע כי האירוע אכן התרחש, וכי רכבו נהדף על ידי רכב הנתבעת 2 לעבר רכבה של גב' יוסף.

8.הנזקים

התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת שמאי, ממנה עולה כי רכבו נבדק על ידי השמאי ביום 25.06.09 – יומיים לאחר התאונה, ונמצאו בו נזקים משמעותיים בחזית ובחלקו השמאלי. הרכב הוכרז כאובדן גמור. שווי רכבו של התובע, בניכוי ערך שרידי הרכב, הוערך בסכום של 16,100 ₪. אין כל נתונים על עברו הביטוחי של הרכב ואם היה מקום לקבוע את ערכו כערך "מחירון" מלא, ומנגד אין כל נתונים לסתור הערכה זו של השמאי.

מעבר לכך שילם התובע את שכר טרחת השמאי בסך 1,110 ₪.

התובע עתר לנזקים נוספים בגין הפסד שכר עבודה והוצאות נסיעה – נזקים אלה לא הוכחו. אינני מקבלת את העתירה לפיצוי בגין נזק לא ממוני בסכום של 9,000 ₪ בגין עוגמת נפש. בתביעות המוגשות בגין נזקי רכוש בתאונות דרכים, אין מקום לפסיקת פיצוי נפרד בגין נזק זה. בקביעת הוצאות המשפט של התובע להלן, נשקלו טענותיו לעניין עוגמת הנפש.

9.הקשר בין התאונה לבין הנזקים

כאן הקושי של התובע. בכתב התביעה רשם התובע כי נפגע בעוצמה רבה מאחור, וכאשר עומת עם העובדה כי אין נזקים לחלקו האחורי של רכבו בהתאם לחוות דעת השמאי, טען בעדותו להתרחשות שונה של התאונה, כך שנפגע בצד שמאל של הרכב מהרכב השכור. יש קושי לקבל שינוי זה בתיאור העובדתי, כאשר התיאור בכתב התביעה היה חד משמעי והתייחס באופן ברור לפגיעה אחורית ברכבו.

יתרה מכך, המסמך ת/1 שהיה בו כדי לסייע לתובע להרים את הנטל להוכיח את קרות האירוע, מתייחס אף הוא לפגיעה של הרכב השכור ברכב התובע מאחור "עקב אי שמירת מרחק" וכלל לא תמך בגרסת התובע כי הרכב השכור עלה על אי התאונה ופגע ברכב התובע בצידו השמאלי. בנסיבות אלה, לא אוכל לקבל את הנזקים הנטענים בצידו השמאלי של רכב התובע כנזקים הקשורים לתאונה. נזקים אלה הוערכו על ידי השמאי בסכום של 7,591 ₪, בעוד הנזקים בחזית הרכב נקבעו בסך של 6,096 ₪.

מכאן, שהנזק החזיתי ברכב התובע הוא בשיעור של כ- 45% מכלל הנזקים, ובחישוב של שיעור זה מהנזק הכולל (שווי הרכב באובדן גמור, בניכוי השרידים, ובצירוף חוות דעת השמאי – סה"כ 17,200 ₪) – יש להעמיד את הנזק הקשור לתאונה על סך של 7,740 ₪.